נכתב במקור ב -
7.1.2019
עד מחר
אני קמה בבוקר והכל די בסדר
מתארגנת, שותה קפה
יוצאת לעבודה של הבוקר
אני יודעת שזו המחלה שלה - סכיזופרניה, פראנויה, דיכאון
אבל זה נורא מעצבן אותי לפעמים
זה שכולם רוצים לפגוע בה
זה שכולם מקנאים בה
זה שהיא הכי מסכנה
אין לי כל-כך כוח לזה בימים האלה
אבל זה בסדר
חוזרת הביתה, אוכלת ארוחת צהריים, מוציאה שוב את הכלבה
וגם זה בסדר
ויש לי שיעורים
והם בדרך-כלל ממש בסדר
תלמידות ותלמידים נחמדים ואני יודעת מה לעשות
ונעים לי שהם באים ויוצאים עם חיוך
וגאווה לי כשהם מצליחים
או כשאני יודעת איך לעזור להם
ואז מסתיימים השיעורים
והבטן שלי מלאה באין כוח
לא רוצה לדבר
לא רוצה להתמודד
רוצה להיכנס למיטה כדי להרגיש שהיום נגמר
כי כשאני במיטה
מקסימום אני כותבת כאן כמו עכשיו
כשאני במיטה
שום דבר כבר לא חשוב ולא מסדרת כלום
ומכבה את הטלפון
או משאירה על שקט כי אני צריכה שהשעון יעיר אותי ב- 7:00
כשאני במיטה
אני לא צריכה להתעסק עם מה שמפריע
כי כשאני במיטה גם ככה זה כבר לא משנה
ואז הבטן נרגעת
והכלבה מתכרבלת לידי
והמחשב מעביר לי את הזמן בסדרות
או הספר מעביר לי את הזמן בעולם אחר
והלב נרגע
עד מחר
