נכתב במקור ב- 25.5.2019 נפלא (ממש...)

נכתב במקור ב-

25.5.2019

נפלא (ממש...)

יופי,

אז עכשיו זכיתי

אני יכולה לחשוב

ולחלום

ולהיזכר

בכל מיני דברים

שהצלחתי שלא לחשוב עליהם

במשך שנים

כרגע

אני ממש מקווה

שהתהליך הזה חיובי

כי כרגע

אני ממש לא מרגישה שזה

יכול להיות

נכון

 

נכתב במקור ב- 25.5.2019 נפתח צוהר (במובן הרע של המילה)

 

נכתב במקור ב-

25.5.2019

נפתח צוהר

 (במובן הרע של המילה)

שבת בבוקר

05:52

אחרי כמה ימים חמים

מאוד

הבוקר נעים

וקריר

נעים בחוץ, על העור

קריר ולא מחניק

אבל בפנים

בתוך הלב

והנשמה

אני מרגישה שמשהו רע ורעיל

מחלחל לתוכי

מתוכי

אבל,

נכתב במקור ב-    21.11.2025

לא הייתי יכולה לדמיין אז, במאי 2019, שאמנם התהליך ימשיך וירגיש כאילו לעולם לא יסתיים, אבל הרעל הזה יהפוך פחות סמיך. 

במשך הרבה מאוד שנים לא חלמתי, או לפי הבנתי, לא זכרתי חלומות. ואז, לפני כמה שנים, מועטות, החלומות התחילו להגיע קרוב הרבה יותר למודע. היו מספר חלומות מאוד מגלים. ולאחרונה יש לי חלומות שאני לא מצליחה לזכור. רק לחוש את קיומם. והמוח שלי מתחיל לבלבל בין זיכרונות אמיתיים ל"זיכרונות" של אירועים שנחלמו.

זה מאוד מבלבל.

כמו עלים שנתפסים

ברוח מתערבלת

מתעופפים להם

מסתובבים

מחוללים בלי יכולת לנוח

עד שהרוח תשקוט

הזיכרונות

תמונות לא ברורות

מעורפלות

כתמי צבע

לא חדים אלא 

מתערבבים אחד בשני

מחכים אולי שהרוח

תמצא מנוחה

ממלאים את המוח

בלי שאוכל להבחין

בין חלום או מחשבה לזיכרון

נכתב במקור ב- 24.5.2019 התהליך הזה

 קודם כל                   

 משהו מהיום,

 14.11.2025

 

משהו על המושג טריגר.

אנשים נזכרים באירועים בכל מיני הזדמנויות. ריח מסוים מעורר זיכרון מבית ההורים או בית סבתא וסבא. טעם מסוים מעורר זיכרון מחגים שחגגנו כשהיינו ילדים. לקרוא ספר שפעם קראתי עשוי לעורר זיכרון מפעם הקודמת, מזמן, שבה קראתי והמקום שבו קראתי. המון דברים מעוררים בנו זיכרונות מכל מיני סוגים.

 כמו כולם, גם אנשים שחוו טראומה חווים זיכרונות. אבל זיכרון שהוא טריגר נושא איתו חוויה חוזרת של הטראומה. 

הריח או המראה או הצליל עלולים לעורר אצל מי שחוו טראומה זיכרון חי מידי של האירוע הטראומטי. הזיכרון שהוא טריגר עלול לעורר תחושות חיות מאותו אירוע טראומטי, כאילו שהחוויה ההיא חוזרת על עצמה. מוכרת לרבים הדוגמה של הדיון על זיקוקים באירועים (כמו יום העצמאות למשל). לאדם הסובל מפוסט טראומה כתוצאה ממלחמה, למשל, צליל הזיקוקים עלול לעורר בו את החוויה הקשה ההיא שבעקבותיה הוא סובל מהפוסט טראומה. במקום ליהנות מהצבעים והצורות שמרגשים את יתר הקהל, הוא יחווה חרדה חריפה ופחד מההפצצה המתרחשת. זאת לא בחירה. אין דרך "פשוט לא להיבהל", זאת תגובה חקה ובלתי נשלטת לחוויה המקורית.

שלושה דברים שכתבתי (אז מזמן, ב- 2019) לפני מה שאני משתפת היום (כולם, מסתבר, ביום אחד, כנראה דברים שכתבי בעקבות אירוע אחד ויחיד) היו תגובות לטריגר מסוים. כפי שכבר אמרתי, אני לא מוכנה עדיין לשיתוף של דברים כאלה. אבל אז כתבתי את המחשבה על תחושת הטריגר והחשש שזה לא יסתיים לעולם.

אבל,

לכל המתמודדות והמתמודדים עם דברים דומים,

רציתי שתדעו, חשוב לי שתדעו,

שטריגר מסוים שלי נחלש מאוד מאוד מאז תחילת הטיפול. 

לא נעלם לחלוטין, אבל נחלש מאוד מאוד מאוד.

יש תקווה. מסתבר.

(אבל כמה זמן זה לוקח...)

נכתב במקור ב-

24.5.2019

התהליך הזה

יום אחרי 

הכל נרגע, פחות או יותר

עדיין בהלם

ממה שקרה

מעולם, לפחות כל הזכור לי,

לא חוויתי דבר כזה

לא זוכרת מין

התקף כזה

האם צפוי שיהיו

 עוד?

האם התקף מגעיל שכזה

הוא חלק

מהתהליך

הזה

שכל-כך בא לי

שפשוט ייעלם

ולא יהיה?

נכת ב במקור ב- 23.5.2019 4:00

 

נכתב במקור ב-

23.5.2019

4:00

התעוררתי בשעה 3:00

ישנתי בערך חמש שעות כנראה

ואני לא בטוחה למה התעוררתי

בשלוש בבוקר

אני לא יודעת אם זה בגלל החום

כי ממש חם

ואני לא יודעת אם זה בגלל המאוורר

שנמאס לי לשמוע ולהרגיש

ואני לא יודעת אם זה

בגלל המחשבות

והמחשבות האלה

שאני אפילו לא יודעת 

מה הן

לא נותנות לי לחזור לישון

ואולי ישנתי מספיק?

והשעה כבר ארבע ורבע

ונמאס לי לחשוב

ונמאס לי לזכור

ונמאס לי שזה בכלל חלק

מהקיום שלי

מספיק כבר