נכתב במקור ב - 7.2.2019 עפה על עצמי

  נכתב במקור ב -

7.2.2019

עפה על עצמי

אתמול ישבתי כאן וכתבתי מילים שאני עדיין לא מאמינה שכתבתי. הצלחתי להביע, כמעט באופן מלא, את שני הדברים הקשים ביותר כנראה.

אני לא יודעת אם אני בשלה לשתף.

אבל הצלחתי לכתוב את המילים.

אני בעצמי קצת בהלם.

אני מתחילה להבין שאני באמת קשוחה.

אם אני מצליחה לקדם בעצמי את עצמי.

ואז,

המחשבה הזאת ( שעדיין לא מחקתי או קרעתי את הדף עליו אני כותבת) נראית לי מוגזמת לגמרי.

אני ממשיכה להשאיר כאן את מה שכתבתי.

וחושבת לעצמי שאם אי פעם אשתף באופן רחב יותר את הדפים האלה, את המילים האלה, אצטרך לבחור אם המילים שבדף הזה נשארות או לא.

בינתיים, 

זה רק אצלי.

אז אני יכולה לכתוב ולהשאיר,

גם אם נראה לי שאולי קצת הגזמתי ועפתי על עצמי הפעם.

               

            נכתב במקור ב -

7.2.2019

 ועכשיו נבהלתי מעצמי

הגיע הזמן

לעזוב את המחברת הזאת

ולדחוף אותה לתחתית הערימה

שליד המיטה שלי

או להחביא אותה בשולחן

לא לתמיד

מן הסתם

אבל לתת לעצמי הפסקה

פסק זמן

להתאפס על עצמי

פסק זמן

לאפשר לעצמי

to catch up

 

           נכתב במקור ב -

7.2.2019

11:00

יצאתי לסופר לקנות כמה דברים

יצאתי עם כובד בלב ובראש ולחץ באוזניים

חזרתי עם כובד בלב

ובראש

ולחץ באוזניים

ועייפות

ועצב

ואני חושבת 

שאני מסיימת את חופשת המחלה שלי

ואולי

יש יותר מידיי שעובר עליי

ועכשיו שכתבתי את מה שכתבתי

אולי הוספתי

ושוב

אני לא יודעת מה לעשות

ולא בטוחה שברור לי

איך להתמודד

נכתב במקור ב - 6.2.2019 תודה

בתאריך 6.2.2019, כתבתי ביומן המשא שלי את "שני חלקים חסרים". אבל אני לא מסוגלת עדיין לשתף את מה שכתבתי לעצמי שם. במהלך השיתוף בבלוג, היו עוד דברים עליהם דילגתי כשאני בוחרת לוותר עליהם בשלב זה. 

הסיבה שאני מסבירה את כל זה עכשיו, היא כי שלושת הדברים הבאים שכתבתי ביומן המשא שלי, מתייחסים למה שכתבתי שם.

אז כשאתם קוראים את התגובות שלי למה שכתבתי, אז, ביומן המשא, תוכלו להבין עד כמה זה היה משמעותי עבורי. וכשתחשבו על כך שאני עדיין לא משתפת אתכם, כאן, גם אז, תבינו כמה משמעותי זה היה בשבילי.

הפוסט היום נקרא "תודה". 

תודה גם לכם שאתם מלווים אותי בדרך.

              נכתב במקור ב -

6.2.2019

תודה

אני קוראת את מה שכתבתי כאן, קודם, בדפים הקודמים

ומבינה

שהתהליך הזה עובד

כי בחיים שלי

כמעט 40 שנה שלמות

לא הייתי מסוגלת 

לבטא את כל זה ככה

תודה ל 💕

תודה למיה

תודה לעצמי

תודה לילדים שלי שמפרגנים ותומכים

נכתב במקור ב - 2.2.2019 לנוח, לנשום, לנוח, לנשום, לנוח

 נכתב במקור ב -

2.2.2019

לנוח, לנשום, לנוח, לנשום, לנוח

מסתבר שכל הדברים שאני עושה וכל הדברים שעוברים עליי בתקופה הזאת הצyברו למשקל שפשוט כבד עליי מידי.

אני צריכה לעבוד בליווי מתמודדות נפש ולתמוך ולהקשיב בזמן שאני צריכה להתמודד עם תהליך הפרידה שלי ותהליך החזרה בזמן שלי.

פשוט כבד לי מידיי, לפחות כרגע.

אז מחר אלך לרופאת המשפחה שלי ואבקש חופשת מחלה. כי אם לא אנוח, לא אוכל להמשיך לעבוד.

לקום בבוקר, להוציא את הכלבה ולחזור הביתה. אולי לחזור למיטה, אולי לעשות כמה דברים בבית. לא ללכת כדי ללוות, לא ללכת לסופר. להיות בבית. לתת לזמן למלא אותי, לא למהר, לא להספיק, לא למלא את עצמי בעוד משקלים.

לנוח.

לנשום.

לנוח.

לנשום.

לנוח.

נכתב במקור ב - 31.1.2019 שקט, אני צריכה שקט

  נכתב במקור ב -

31.1.2019

שקט, אני צריכה שקט

אני כל-כך צריכה שקט.

הבנים שלי מדברים על דברים מעניינים, אנחנו מסתכלים על בדיחות מצחיקות ואינטליגנטיות באינטרנט, משוחחים על כל מיני נושאים. כל-כך ייחלתי שנגיע למצב הזה והוא פה.

וכל מה שאני מבקשת זה שקט.

הבטן שלי לוחצת.

המוח שלי מתכווץ.

אני רק רוצה שקט.

אני חוששת שאם לא אמצא את השקט הזה, פשוט אתפוצץ. ואני לא יודעת איך למצוא אותו, את השקט הזה. 💕 אומר לי שאני צריכה לתאם איתם שבת שבה הם לא יהיו כאן. זאת אמנם התחלה טובה, אבל כמות השקט שאני צריכה היא גדולה בהרבה.

שבוע לבד. שבועיים לבד. חודש.

לבד, בלי אנשים.

אולי אצא לקנות משהו ולחזור ללבד.

אפשר לראות דברים במחשב כי אני יכולה גם לכבות.

אני חושבת שמחר אתייעץ עם הרכזת שלי בעבודה בנתן ואקבע לי חופשה. לפחות הבקרים יהיו לי יותר שקטים.

כי אני חוששת,

שאם לא אמצא לי שקט,

פשוט אתפוצץ.