נכתב במקור ב - 12.12.2018 תקועה

   נכתב במקור ב -

12.12.2018

תקועה

לא ברור לי למה אנחנו נתקעות בילדות שלי. הבנתי, גם ידעתי, שהייתי ילדה בודדה. אני לא רוצה לחשוב יותר מדי על תחושת הבדידות הזאת. אני לא מבינה איך זה עוזר לי לדוש בזה.

אני לא יכולה לתקן את הילדות שלי. לא יכולה לא לעלות לארץ. לא יכולה לא לחיות את החיים שחייתי. השלמתי, נראה לי, עם עצמי. פחות או יותר. ומה ואיך זה עוזר לי להמשיך לדבר על כל זה? מה המטרה?

התחושה שנוצרת בי היא של תקיעות. נתקענו שם. בילדות שלי. לא יודעת מה צריך לעשות במקום, ובוודאי שאני לא יודעת אם יש יתרון ב"התקעות" על חוויות הילדות שלי. אז מה עכשיו?

אני גם לא כל-כך מאמינה כשאומרים לי שאני "מאוד יצירתית", "מאוד חזקה". מאיפה אתם יודעים בכלל? בגלל מה שאני אומרת? אני יכולה לבטא את עצמי, וזה עדיין לא מוכיח שום דבר. שום דבר! אולי אני מבטאת דברים שאינם אמת? מאיפה אתם יודעים שאני מתארת משהו שהוא מעבר לחוויה האישית - אולי לא מציאותית - שלי??

יכול להיות שזו תופעה מוכרת בתחום הטיפולי, התחושה הזאת של תקיעות. יכול להיות שיש באמת תקיעות. לא יודעת.

לא יודעת לאן אני מכוונת, לא בדיוק בכל מקרה. לא מבינה מה באמת מנסים לעשות בתהליך הזה. אני יודעת שאני מתקשה, מאוד מאוד, לשתף. אני יודעת שאני מתקשה, מאוד מאוד, להיכנס למקומות ההם שלא נעימים לי. אבל אני מרגישה שאני זקוקה להתקדמות. אני חייבת להרגיש שיש התקדמות, או לפחות שאני ארגיש שאני מבינה מה קורה. וכרגע אני ממש לא מרגישה התקדמות או הבנה של התהליך. ואני שונאת את התחושה הזאת.

מיה סיכמה את הפגישה כך: "אני חושבת שהיה קל הפעם". אני לא חוויתי את הפגישה באותו אופן.

יש בי צער על תחושת התקיעות.

עצב על התחושה שאני לא מבינה מה עושות עכשיו. עייפות מכך שאני לא מבינה, שוב, לאן כל זה מוביל, ואיך ולמה.

ואולי אני עייפה כי הלכתי הרבה היום.

בעוד שעה יש לי שיעור, אחר-כך אוציא את הכלבה לטיול הערב שלה ואז אסתגר לי בחדר, במיטה. צריכה זמן להיות לבד ולנוח. לראות דברים במחשב, לישון.

מחר עוד יום.

מחר עוד יום שבו כנראה אצליח, כרגיל, לחזור לכל מה שהוא לא התהליך הזה. ושבת. ושקט עם עצמי.

נכתב במקור ב - 12.3.2025 בואו נדבר על stimming

 

נכתב במקור ב -

12.3.2025

בואו נדבר על stimming

יש התנהגות אנושית מוכרת שבאנגלית קוראים לה stimming ובעברית חישחוש, למרות שהמילה העברית פחות מוכרת לי.

כשאנשים רוצים להירגע קצת, הם לעיתים קרובות מקפיצים את הרגל, מתופפים באצבעות, משחקים בשיער וכל מיני דברים כאלה. כולם עושים דברים כאלה.

אצל אוטיסטים הצורך לווסת את התחושות הוא לעיתים קרובות גדול יותר. יש אנשים אוטיסטים שרגישים לאור או לרעש. התכנסות חברתית עשויה להיות מעייפת יותר ממה שקורה אצל אנשים שאינם אוטיסטים. דרישות "רגילות" יכולות לבוא בזמן לא מתאים לאדם האוטיסט ובכך לגרום לקושי.

אחת הדרכים להתמודד עם העומסים האלה הוא ה stimming. 

ההתנהגות הסטריאוטיפית של אוטיסטים היא ההתנדנדות, וזאת אכן דרך לעזור לוויסות החושי או הרגשי. אבל זאת ממש לא הדרך היחידה, כמו שכבר אמרתי בפתיחה. ההבדל בין התנהגויות כאלה אצל אדם שאינו אוטיסט לבין אלה אצל אדם שהוא כן אוטיסט, נמצא הרבה פעמים בעוצמה או במגוון ההתנהגויות שלא נתפסות נורמטיביות. 

מה לעשות, כנראה אנחנו יצירתיים יותר בתחום החישחוש!

אני אוהבת צבעים. הרבה אנשים אוהבים צבעים, זה לא משהו יוצא דופן. אני אוהבת מחברות צבעוניות, מדבקות צבעוניות, פרחים צבעוניים.

אני קונה מחברות צבעוניות וספלים צבעוניים או עם כיתוב שמגניב לי. ואני כותבת הרבה, אז יש לי המון מחברות כאלה.

לאחרונה גיליתי אפליקציה שקוראים לה Zen Color. לצערי כל הדברים היפים שאני כותבת כאן לא מניבים שום פרס מהחברה של האפליקציה, אז אתם יכולים להיות בטוחים שהכל אמת.

אני יכולה לשבת שעות עם האפליקציה הזאת, ממש. זאת צביעה לפי מספרים, וכשאני בוחרת מספר, זה ממלא את כל המקומות שמחכים לצבע הזה באפור כדי שיהיה קל למצוא. לפעמים הציורים הם עם דגש על הציור, התמונה. בית בכפר, אופניים ליד עץ, אגם עם סוסים רועים לידו או פרחים. כן, הרבה פרחים צבעתי.

הצביעה הפשוטה הזאת, מרגיעה אותי. הצבעים החזקים, למרות שאני לא באמת מציירת איתם אלא, ואולי בגלל זה, רק נוגעת וממלאה את השטח הקטן בצבע כמו בקסם, ממלאים לי את הלב בשלווה.

ברור שהאפליקציה לא פותחה ספציפית עבורי, אבל היא הביאה לי הזדמנות למלא את הזמן שלי (טוב, מלבד אכילה, למידה, שתיית קפה בחלב סויה ועוד כמה דברים) בקסם של צבע שמרגיע וממלא את הנפש. Stimming. ממש תחושה קסומה.

הסוג שאני הכי אוהבת, הוא התמונות המעניינות המורכבות מעיגולים או קווים שכל אחד מהם, או קבוצה שלהם, מתמלאים בהרבה צבעים עזים. אם תסתכלו על התמונה הראשונה או השנייה ששיתפתי, לדוגמא, תוכלו לראות ריבועים בתמונה של הקשר וקווים בתמונה של הציפורים. כל אחד מתמלא בנפרד בצבע. כל נגיעה של האצבע פותחת קו או עיגול או מרובע של קסם.

 אז יש אנשים שאוהבים להתנדנד. ויש אנשים שאוהבים להתעסק עם משהו ביד, בין האצבעות. ויש שאוהבים להקשיב לשיר באוזניות, שוב ושוב ושוב. אני, למשל, יכולה לצפות בסדרת המדע הבדיוני Star Trek שוב ושוב, אולי כי החזרתיות מספקת תחושת ביטחון, אין יותר מדיי הפתעות, זה תמיד תמיד טוב. 

אנשים אוטיסטים, כנראה בעיקר אלה שאובחנו בשלב מאוחר יותר של חייהם, לומדים שאת הדברים האלה צריך לעשות באופנים "מקובלים יותר", כדי שלא נזכה ליחס מזלזל או משפיל. אבל הצורך עצמו קיים. 

ואצלי זה בא לידי ביטוי באופן שהמחברות והמדבקות והספלים ועכשיו הצביעה הזאת, כולם צבעוניים ויפים, הם גירוי חזותי שאיכשהו מביא לוויסות חושי ורגשי טוב יותר.

אז לא משנה אם אתם אוטיסטים או לא, אם אתם מרגישים צורך למשש בד נעים, לרוץ בחוץ, לשיר בקול או לשחק בצעצוע קטן בין האצבעות, לכתוב, לצייר או לצפות בסדרה (או להקשיב לאותו שיר) שוב ושוב, להזיז רהיטים או לבנות בלגו, לסרוג או לחזור על צלילים ששמעתם כי זה גורם לכם להרגיש טוב יותר, לכו על זה!

ואשמח אם תשתפו כאן, אוטיסטים ושאינם אוטיסטים, מה ה stimming שלכם 💗

  

 

נכתב במקור ב - 18.2.2025 אולי מחר

 נכתב במקור ב -

           18.2.2025

       

 אולי מחר

אתמול סידרתי את השעון שבטלפון

שיעיר אותי כל בוקר בשעה

7:00

למה לא, בעצם,

חשבתי לי

אקום כשארצה לקום

יהיו לי קצת יותר שעות

של בוקר

אוכל להספיק ללמוד

יותר

אבל אז לא הלכתי לישון

אבל אז לא יכולתי לקום

אבל אז הרגשתי

שעדיף

שפשוט אחזור עוד רגע

למיטה

אולי מחר