נכתב במקור ב-
25.4.2026
לא מבינה איך זה קורה
לאחרונה, בחודשים האחרונים, אני צופה בראיונות רבים ובעדויות רבות של אנשים, בעיקר נשים, שיצאו מכתות.
אני מוצאת את עצמי מזדהה עם התהליכים הנפשיים, חלקם בכל מקרה.
מנסה לתפוס את התהליך שגורם לאישה לתת אמון באיש עד כדי כך שדברים לא בריאים פשוט נעלמים להם. לתת אמון באיש עד כדי כך שאפשר יחסית בקלות לעבור הלאה, לתרץ לעצמך, להסתיר מעצמך, כשדברים לא טובים מתרחשים.
אני חושבת שיש גם למטבע הזה לפחות שני צדדים. האחד האשה והשני האיש כמו שהרי לא כל אשה תתאהב או תתחבר לכל גבר והפוך. אולי יש בה צורך לתלות, לגוננות, למישהו שיקח חסות ואין ספק שלו יש צורך ויכולת לזהות ולקחת חסות על אשה שנמצאת אולי בתקופה יותר מוחלשת ואז הדינמיקה (הלא בריאה) מתפתחת והולכת ולצאת מתוך מבוך כזה מאוד קשה כי בדינמיקה החולה, הזו האשה מוקטנת והולכת. בקיצור איזה מעגל של סובב ומסובב שמאוד קשה לשבור ולצאת ממנ
השבמחקאני מסכימה לגמרי. אני מתקשה ביותר לקבל את העובדה שמהלך חיי מאפשר לי להזדהות אם מאפיינים מסוימים שבדינמיקה הזאת.
השבמחק