נכתב במקור ב -
16.3.2019
בעקבות "טראומה והחלמה"
Judith Herman MD
#6
ושוב יש לי זמן לשבת לבדי כדי לקרוא ולכתוב. במשך רוב השבוע פשוט אין זמן. ואז השבת מגיעה ואיתה הפנאי להסתכל פנימה, ללמוד.
כעס.
שנים על שנים הוא הרגש הכי קשה לי - לא רוצה אותו מצד אחד, לא יודעת "איך לעשות אותו" מצד שני.
חלק מהדברים עליהם אני קוראת עכשיו לא מתחברים לניסיון החיים שלי, לא עברתי אותם. יחד עם זה, חלק מהתוצאות מוכרות לי ברמה זו או אחרת. וכשאני קוראת אותם, אני מרגישה ערות מסוימת, מחכה לראות משהו מוכר, גם כשהנושא לא באמת קשור אליי באופן ישיר. יכול להיות שזה פשוט בגלל שכשאני קוראת אני ממשיכה לעבור את התהליך של הבנה וקבלה של מה שכן עברתי בחיי. והבטן קצת מתהפכת בתהליך הזה. אני ערה לזה שהתהליך שאני עוברת משפיע לטובה, ויחד עם זה המשך העלאת המחשבות, הזיכרונות, התחושות, גורם לי לכאב ועצב. אומרים שזה טוב. ממשיכה לנסות להאמין שהתהליך הזה מוביל למקום טוב וחזק יותר.
תוהה איך באמת השפיע האיום של הגרוש על חייו שלו על החיים שלנו כאן. אני יודעת שפעמים רבות מאוד פחדתי לפתוח דלתות בפחד שאמצא אותו מת שם. ואני הייתי הבוגרת האחראית השנייה. פלא ש 💕סובל?!
הכללים המשתנים, הדרישות הלא הגיוניות, הפחד שנהיה אחראים למותו - בין אם מידיו שלו או מהתקף לב.
אני קוראת על תגובות של ילדים הסובלים מהתעללות. שלפעמים ילדים לומדים "להיעלם" - לתפוס פחות מקום פיזי, לא לזוז, לא להראות רגש. ולמה אני חושבת לעצמי שהלוואי וידעתי להיעלם ככה כילדה? חושבת - מרגישה - שאם הייתי נעלמת ככה, הייתי פחות סובלת כילדה בקיבוץ? רוצה להיעלם שם עכשיו, כדי שהדברים הקשים שחשתי יעברו לידי, מעליי, מסביבי, ולא ישימו לב שאני שם. מה היה אז בעולם שלי שכל-כך הכאיב לי? מה היה בסביבת החיים הזאת והשילוב שלה עם מי שאני הייתי שכל-כך גרם לי להרגיש פצועה ופגועה?
ככל שאני חושבת על זה, ככה אני לא באמת רוצה לחשוב על זה. כי אין לי תשובה, ולא זיכרונות ברורים מלבד כמה שרובם קשורים לעצב, אבל לא כולן. זיכרונות שקשורים לכך שהרגשתי בודדה ומבולבלת, לא מבינה איך אני אמורה להתנהג כדי שאהיה אחת מכולם. והרי אני לא יכולה לחזור לשם ולשנות את מה שהיה. רק לחשוב ולהיזכר היום. ולמה, בעצם, כדאי לי?
והשאלה חוזרת על עצמה - האם יש הגיון, כדאיות, בחפירה הזאת לתוך העבר?
לאחרונה הובא לתשומת ליבי שהקריאה בבלוג לא באה לידי ביטוי כלפי חוץ. במילים אחרות, פשוט נראה שאין לי קוראים מכיוון שלא רואים את התגובות שאתם נותנים לי בפרטי.
מבקשת מכל הקוראות הנאמנות וכל הקוראים הנאמנים שלי, אנא הוסיפו תגובות בבלוג עצמו. אימוג'ים, שאלות, חיזוקים, אבל בבלוג עצמו.
ואם תרצו שאדע מי אתם, תכנסו דרך חשבון הגוגל, או תשאירו סימן כדי שאזהה 💧
תודה לכולכם מכל הלב 💖
