נכתב במקור ב-
4.1.2026
אימהות -
My Special Interest
מאפיין מעניין, לדעתי, אצל אוטיסטים ואוטיסטיות, הוא ההתמקדות בתחום עניין מסוים. לכל הפחות אצל אלה בעלי צורכי תמיכה פחות קיצוניים. אצל אוטיסטים בעלי צורכי תמיכה מאוד גבוהים, אני מניחה שקיים המאפיין הזה, אבל לא בדקתי.
לאוטיסטיות ואוטיסטים רבים יש התמקדות בנושא אחד ספציפי, תחום עניין שתופס את כל או מירב תשומת הלב. הנושא עשוי להתחלף אחרי זמן מה, ואז תשומת הלב מופנית לתחום העניין החדש.
ההבדל בין התעניינות אוטיסטית כזאת לבין התעניינות בתחום אצל אלה שאינם אוטיסטים היא, כפי הנראה, האינטנסיביות.
אני אוהבת מחברות יפות. אני כותבת המון, אבל אני חייבת שהכל יהיה במחברות יפות. אם אמצא, במקרה, מחברת יפה - אקנה מייד, גם אם כבר יש לי עוד כמה ריקות מחכות בבית. אני גם אוהבת מדבקות יפות וטוענת כבר שנים שאני מלמדת שיעורים פרטיים רק כדי שיהיה לי תירוץ לקנות מדבקות.
האהבה לצבעוניות מנצנצת מתחברת גם לנושא של stimming (בעברית זה נקרא חישחוש), נושא שכתבתי עליו כאן בעבר.
תמיד הרגשתי שאני אמא בכל איבר בגופי ובכל נימי נפשי. להיות אמא היה מי שאני. להיות אמא הגדיר אותי.
מכאן אפשר אולי להבין כמה המכה הייתה מערערת כשגיליתי שכל מאמציי לא הביאו לתוצאה אליה שאפתי בכל מאודי.
לא ידעתי שאני אוטיסטית.
לא ידעתי שאני סוחבת CPTSD.
בהחלט לא ידעתי שאני מגדלת ומטפחת (ואף מוסיפה עליו) את ה- CPTSD.
לא היה לי מושג כמה ההדחקה של אירועי חיי (והעובדה ש"התגברתי על הכל") גורמת להקהיית הרגשות ולעמעום היכולת לשים לב לדברים.
מטרת חיי הייתה להיות אמא שמגינה ומטפחת את הילדים שלה. מטרת חיי הייתה למנוע מהם סבל שעברתי.
ולא הצלחתי.
בכל אופן, לא כמו שהאמנתי בכל ליבי שאני עושה.
מסתבר שטראומה מודחקת משפיעה בכל מקרה. אפילו משפיע על הביטוי של גנים לפעמים.
מתברר שההגדרה העצמית שלי הייתה תלויה בלהיות אמא טובה וההדחקה ה"מושלמת" של טראומות מן העבר גרמה לכך שאפילו לא הייתי מסוגלת לתפוס את העולם בצורה נכונה. ומעבר לכך, תחושות פנימיות שלא הייתי באמת מודעת לקיומן, זלגו והשפיעו.
והרי תחום העניין המיוחד שלי, ה - special interest שלי, הדבר שעניין אותי יותר מכל דבר, שהעסיק אותי מכל דבר, שהאמנתי שהוא הדבר שבו אני מצליחה יותר מבכל תחום אחר בחיי, היה להיות אמא טובה.
אני מאוד גאה בילדים שלי.
כולם לומדים ומקדמים את עצמם בכל מיני תחומים. כולם אנשים טובים מאוד. כפי הנראה, הצלחתי להעביר דברים טובים.
אבל המכה של לגלות שהמומחיות שלי הייתה מבוססת על עולם אותו תפסתי באופן מעוות, הייתה קשה מנשוא. הייתה מערערת. העולם התהפך עליי.
