יום שישי, 31 ביולי 2026

נכתב במקור - 4.9.2019 איך לא הבנתי, כמעט 30 שנה


 כותבת היום, 27.7.26


התחלתי לעשות יוגה רגישת טראומה עם מדריכה מקסימה בזום. היום היה המפגש השני.

הרעיון של יוגה רגישת טראומה, היא לחבר נפש לגוף ולהשתמש בגוף, כמו שיוגה אמורה לעשות בכל מקרה, אבל עם התחשבות מיוחדת ברגישויות הספציפיות שעלולות להתעורר בזמן התרגול בעקבות הטראומות שהאדם הספציפי חווה או חוותה. 

סיימתי עכשיו פעם שניה של תרגול יוגה רגישת טראומה. ניסיון של המדריכה המהממת רייצ'ל להדריך (דרך הזום) בקצב מותאם במיוחד, תמיד להגיד "אם את רוצה" ו"רק כשאת מרגישה שאת מוכנה". בינתיים עדיין מהכיסא כי הרגשתי שמתאים לי יותר. בינתיים רק חצי שעה. גם הסבירה לי איך נמשיך, כשיתאים לי כמובן, על מזרון היוגה. אגב, קניתי מזרון יוגה די מזמן. סגול וורוד. הוא מחכה לי מגולג בטווח ראייה מאז... 

לא יודעת איך להבין או איך להסביר כמה שזה מרגש אותי שאני עושה את זה.
ושוב אומרת שהמדריכה רייצ'ל, שאולי קוראת כאן עכשיו, ממש נחמדה. 

וגם, תודה 💕.





נכתב במקור -

4.9.2019

איך לא הבנתי,

כמעט 30 שנה





כ- 25 שנים
אנחנו חיים בבית הזה
ובמשך השנים האלה
כמעט ולא חידשנו כלום
לשלם למישהו לנקות - יקר
להחליף את השטיח
שכבר נעשה מגעיל
יקר מאוד
לשפר את המטבח, יקר
לקנות מקפיא כדי לשים את כל האוכל שאני מכינה
והוא קונה גם כשלא צריך
כי היה במבצע
רק חלום רחוק
לא יוצאים למסעדה או לבית קפה
בוודאי שלא נוסעים לחופשה
כי אי אפשר
כי אנחנו חיים על הסף
על הסף!!!
אולי כשנסיים לשלם (על מה?)
אולי כשההלוואה תסתיים
אולי
לפני שלושה חודשים התגרשנו
ולפני זה היינו פרודים כשנה
אני חושבת
ומאז
כמו במציאות מקבילה
החלפתי תריס מקולקל
בתריס חשמלי
קניתי את המקפיא שרציתי שנים
נעליים, שמלות, ספרים
יצאתי מדי פעם לאכול
בבית קפה
קניתי כרטיס טיסה לפראג
ומקום לישון
ושלושה סיורים
והופעה של תיאטרון החושך

ועזרתי ל💕 לקנות כמה דברים
לדירה בבאר שבע
ואני קונה שני בקבוקי מיץ תפוזים
לשבת
והיום גם הגדילו לי את המסגרת
כי חשבון הבנק שלי נראה בסדר
הבנקאית אמרה
והכל בסדר
הכל רגוע

אני מתקשה לתפוס
איך הכל היה
כל-כך
לחוץ
כל הזמן
על הסף!!!
ולא הפכתי מיליונרית
למרות שהמשכורת כן גדלה
ואני לא מסתובבת 
ועושה "שופינג"
סתם חיה
סתם נהנית מפירות שכר העבודה שלי
ברוגע
ולא מבינה
איך חייתי ככה
כמעט 30 שנה
ואיך לא יצאתי מזה
באיזשהו אופן
ואיך
לא באמת הבנתי






יום שישי, 24 ביולי 2026

נכתב במקור - 28.8.2019 רגשי אשמה


 

כותבת היום, 24.7.26

תקופת ההסתובבויות עדיין ממשיכה. חם ולח בחוץ ולפעמים גם בפנים. נהנית לבלות זמן עם האחות שלי ומקווה בשבילה שלא תתקע כאן בגלל עוד נגלה עם איראן. אישית, עדיין לא קיבלתי את הרושם של כוננות מיידית. מן הסתם, מקווה שאני צודקת!

כל הנסיעות האלה - ירושלים, תל אביב, חתונה בקיסריה, כרמיאל - גורמות למוח שלי להתערבב. הכל נחמד, אבל טוב שיכולה לקחת גם חופש מהטיולים האלה כדי להתאפס. יש לי שכן נחמד שעוזר לי עם הכלבות וזה מאפשר לי להישאר לישון (איפה שצריכה) ואין מילים להסביר עד כמה זה משמעותי!

בסדר, עכשיו שדיברתי על עכשיו, נחזור לאז...





נכתב במקור -

28.8.2019

רגשי אשמה






ואילו רגשי אשמה אני מרגישה
עכשיו?
על-כך שאני לא זוכרת
לא מתעוררת בלילה במחשבות
בדרך-כלל
לא חושבת על מה שהיה
או אולי בכלל לא היה
איך יכול להיות
אני חושבת לעצמי
שבעפולה בטיפול
כל
פעם
מחדש
אני חושבת על דברים שגורמים לי
חרדה
ועצב
ואז, הכל נעלם לו
כאילו לא היה
האם אני משקרת לעצמי?
לא נראה לי
אני יכולה לחזור אחורה
במחברת הזאת
ולקרוא את מה שכתבתי
ולהבין
אבל אני לא רוצה


יום שישי, 17 ביולי 2026

נכתב במקור - 24.8.2019 שבת


לא יודעת עדיין מה לשתף הפעם.
יושבת במזגן ועם מאוורר כי חם ולח מידיי, מחכה לטכנאי שיבדוק את המייבש ומנסה לנוח משבוע וחצי של נסיעות וביקורים:
לילדים בירושלים.
לתל אביב למסיבת סיום שביל ישראל של חבר ממחנה רמה, שבו עבדנו יחד לפני המון שנים.
לנתב"ג לפגוש את האחות שלי ומשם להורים.
לחתונה כיפית של חברה של הילדים שלי.
הכל ממש טוב, אבל טוב להיות בבית קצת!

וחייבת לנוח לפני הנגלה הבאה!

כי עוד מעט יוצאת שוב לאוטובוס ונוסעת שוב אל ההורים. אפילו לא מסוגלת לחשוב על מה בא אחר-כך...


נכתב במקור -

24.8.2019

שבת


שבת בבוקר
שקט בחוץ, שקט בפנים
מיה בחופשה
אז אני בחופשה
כי התרגלתי לפתוח את השסתום
הזה של הנפש
כמעט אך ורק
בפגישות
אז אם אין פגישות
אפשר לדחוק את השסתום
יחד עם הקופסא שלו
אי-שם
לתוך 
מעמקי הנפש
שוב

אני לא צריכה להתעסק עם הכל
לא צריכה להזכר

אני יכולה להתעסק עם הדברים
של היום
כמו ש 💕 עובר בעוד שבוע
לבאר שבע
כמו לתכנן את החופשה שלי
ראשונה לבד
אי פעם בחיי
לפראג
כמו לחשוב על העובדה
שהתריס של הגרוש
כמעט לגמרי סגור
כל הזמן
ואני תוהה מה הסיפור שלו
ואולי יודעת
אבל משתדלת לזכור
בכל רגע נתון
שזה כבר פשוט לא
 ענייני

כמו לחשוב איך בקרוב
אצבע את החדר של 💕
כדי של 💕יהיה חדר
ואולי
הוא ירגיש שסוף סוף בחיים
יש לו מקום שהוא ממש
שלו

אבל הכל שטחי
הכל לא מפחיד
לא נכנסת למקומות הקשים
כי הם סגורים
בקופסא
ומאוכסנים אי-שם
אפילו לא בתוכי
אלא
בעפולה




יום שישי, 3 ביולי 2026

נכתב במקור ב - 19.8.2019 עד מתי...; נכתב במקור ב- 19.8.2025 אי אפשר לתפוס


  נכתב במקור ב -

19.8.2019


                עד מתי...

התחלתי להעתיק את יומן המסע הזה למחברת חדשה, כמו שאמרתי.

זה לא מאוד מפחיד לקרוא - ולהעתיק - את מה שיש שם. לפחות בינתיים זה לא מפחיד. זה מוזר לעבור על המילים האלה. אני מרגישה מין ריחוק כזה, כאילו שלא ברור לי אם אני באמת כתבתי את כל המילים האלה. ובאותו הזמן, המילים האלה מאוד מוכרות. אני מזהה אותן.

לא ברור לי, עדיין, מה מביא העתיד של התהליך הזה. אני יודעת שכבר התרחשו שינויים. אני מרגישה אולי פחות פחד, כנראה פשוט פחד אחר. אני הרי עדיין לא מדברת במילים מפורשות. אבל כשקראתי - והעתקתי - את הסיפור ההוא, "חבצלת החוף", ראיתי כמה דיוק שיש שם. כמה פרטים.

החרך שנפתח בקופסא השחורה התרחב, אבל השסתום ממשיך לעבוד שעות נוספות. הזרם מבפנים יוצא דק, דק. כל-כך דק שהוא אולי טפטוף בכלל. הכאב הרעיל יוצא לו טיפין טיפין, כמעט אך ורק בימי רביעי אחרי-הצהריים, והחרך הצר מאוד שם נסגר לעוד שבוע. שלא ירעיל אותי. שלא ייכנס למחזור הדם, מחזור הנפש, במקום ובזמן שאולי לא אדע למצוא את תרופת הנגד לארס בזמן. וזה לא יכול לקרות. אסור באיסור מוחלט וחד-משמעי ביותר שזה יקרה. אז ימי רביעי.

מספטמבר הפגישות שלנו תהיינה בימי שלישי בשעה 11:00. שעה וחצי אישרו לי. כדי שאצליח לסיים את המעגל של כניסה - היפתחות - התפרקות - התכנסות - יציאה לעולם, בלי לשבת עוד שעה במסדרון בניסיון לכנס את עצמי. כי אני כל פעם בוכה. כי להיות שם מזכיר לי דברים עצובים.

עד מתי?!

האם אי-פעם אצליח להגיד את המילים? האם אצליח אי-פעם לדבר באמת? או שתמיד אשאר בבדידות הזאת שגיליתי שבעצם תמיד הייתי בה?

אני חושבת שכן. אני חושבת שיום אחד אסתכל אחורה ואראה, כמו שגם היום אני רואה אבל עוד קצת, שעברתי דרך ארוכה. שהבראתי. אבל בינתיים אני מרגישה שאני מנצלת את התהליך הארוך הזה, שבו אני מתמודדת עם חיים שלמים של בדידות, כדי לא להתמודד עם הדברים שבשמם הגעתי. זה די מטורף. זה ארוך. זה מעייף. אבל אני חושבת שמשהו בי זז, למרות שעדיין הכל יוצא בזרזיף דקיק, דקיק, טפטוף אפילו. לאט, לאט, לאט.

ואני ממשיכה לתהות,
איך ומתי אגיע לאיזשהו "סוף" של תהליך.
ובעיקר,
מתי אגיע לאותו אירוע מכונן שגרם לי לסבל כל-כך גדול במשך כל-כך הרבה שנים.

אני לא באמת מבינה.
אבל אני רוצה להגיע לרגע הזה.
ושהנפש תהיה קלה יותר.


               
    נכתב במקור ב-
     19.8.2025

   אי אפשר לתפוס
 

מרגיז אותי
מכעיס אותי
יש כל-כך הרבה אנשים פגועים 
אני מנסה להבין אם
כל האנשים האלה
כולנו
פגועים
או אולי כולנו
סתם בכיינים
כי כל-כך הרבה אנשים
פגועים
זה דבר שאי אפשר
לתפוס

              

לאחרונה הובא לתשומת ליבי שהקריאה בבלוג לא באה לידי ביטוי כלפי חוץ. במילים אחרות, 
פשוט נראה שאין לי קוראים מכיוון שלא רואים את התגובות שאתם נותנים לי בפרטי.
מבקשת מכל הקוראות הנאמנות וכל הקוראים הנאמנים שלי, אנא הוסיפו תגובות בבלוג עצמו. אימוג'ים, שאלות, חיזוקים, אבל בבלוג עצמו.
ואם תרצו שאדע מי אתם, תשאירו סימן (הכי טוב לכתוב שם פרטי) כדי שאזהה 💧
תודה לכולכם מכל הלב 💖



נכתב במקור - 10.10.2019 אולי זה סתם

  Using the translate button to the right of the text will enable reading in another language. 💟   נכתב במקור - 10.10.2019 אולי זה סתם מרגי...