Using the translate button to the right of the text will enable reading in another language.
💟
נכתב במקור -
6.10.2019
כשמנערים את השטח
הגרוש טס ביום שישי לארצות הברית. ביום חמישי, מתישהו בין הזמן שבו אני חזרתי מהחופשה שלי בפראג ולפני שהוא יצא לכיוון נמל התעופה, הוא הגיע כדי להדפיס את הדף הראשון של הביטוח שלו לטיסה. כמובן רצה לתת נשיקה לפרידה. אני, כפי שקורה כשהוא רוצה נשיקה לפרידה או שבת או מה שלא יהיה, נתתי נשיקה צדדית מגוחכת, מרגישה שזה לא נעים לי ומיותר. ועדיין לא אמרתי לו שמספיק.
אני מרגישה איזה סוג של מתח וחלקו לפחות נובע מההתרחשות סביב הגרוש. כאילו שהמפגש המחודש, אחרי החופשה, והטיסה שלו לארצות הברית ניערו את העולם קצת ועכשיו הדברים מתעופפים להם באוויר, נוחתים לי על הראש או ליד כפות הרגליים, נכנסים להם לתוך מערכת הנשימה כמו אבק בסופת חול. במקום שיהיה לי שקט והאוויר יהיה נקי יותר, יש רעש של המערבולת והאוויר נעשה מאובק ומקשה על הנשימה.
אני לא רוצה את האבק הזה בנשימה שלי, אני לא רוצה את החלקיקים על השיער שלי, או על הזרועות או על הנעליים. אני רוצה אוויר נקי.
