22.7.2024
זיכרון טוב #1

הזיכרונות שלי אפופים תחושה לא טובה. ככה זה. אבל אני החלטתי להתאמץ ולמצוא זיכרונות טובים סוף סוף. שתי הסבתות שלי מביאות לי זיכרונות טובים שקל לי לספר. אז הפעם אספר על סבתא אן ז"ל, אמא של אמא שלי תיבדל לחיים ארוכים ובפעם הבאה שאכתוב על זיכרון טוב, אספר על סבתא רות ז"ל, אמא של אבא שלי ייבדל לחיים ארוכים. 

*

כשהייתי בת שלוש עשרה נסענו לבקר את המשפחה בארצות הברית. בעצם, פעם ראשונה לפגוש את המשפחה המורחבת מאז שעלינו לארץ. זה היה מאוד מרגש.

סבתא שלי אן הייתה תופרת.

בבתים רבים מאוד בארצות הברית יש קומת מרתף. לסבתא שלי קומת המרתף שימשה חדר עבודה. מכונת התפירה שלה הייתה שם, ספה, טלוויזיה. הלקוחות שלה היו מגיעות לשם כדי למדוד את השמלות או בגד אחר, סבתא שלי הייתה יושבת על השטיח ברגליים מסוכלות ומסמנת בסיכות שהחזיקה בפיה את מקום התפר. הנכדים היו לפעמים אוספים סיכות שנתקעו בשטיח.

ועוד דבר היה בקומת המרתף האהובה הזאת. היה שם מקרר עם מקפיא.

ובמקפיא היו תמיד גלידות.

לא הייתי רגילה לא לסבתא, לא לטלוויזיה דלוקה כל הזמן (עם מלא ערוצים), לא לגלידה תמיד במקפיא.

מאוד אהבתי את כל אלה.

ומאוד מאוד אהבתי לקחת קערה ולהוציא גלידות מהמקפיא ולמלא את הקערה. ואז לשבת שם על הספה ולראות טלוויזיה כשסבתא שלי שם תופרת ולפעמים נרדמת ומידי פעם נוחרת...

קומת המרתף הזאת עם סבתא וכל יתר הדברים שמחוברים למקום הזה, היא זיכרון נעים מאוד.

גם כשעברו לבית אחר וחדר העבודה של סבתא כבר לא היה בקומת מרתף אלא בקומת הקרקע עם דלת זכוכית היוצאת אל החצר המהבילה בקיץ ומכוסת השלג בחורף, כל היתר היה אותו הדבר. סבתא, לקוחות מרכלות, עכשיו גם הרבה יותר משפחה, נכדים שאוספים סיכות מהשטיח, וגלידה.