13.10.2018 אשמה כרונית

נכתב במקור ב - 13.10.2018

אשמה כרונית

מיה הזכירה לי את המושג אשמה כרונית.

במה אני אשמה?

1. אז, מזמן מזמן, ממש מזמן, כשלא הייתי מוכנה, נכנעתי לרצון שלו.

2. אז, מזמן מזמן, ממש מזמן, נשארתי.

3. אחרי שהתחתנתי (רק מזמן), לא ייחסתי חשיבות לתנודות הרגשיות, לפרצי הכעס.

4. המשכתי לא לייחס חשיבות לתנודות הרגשיות, לפרצי הכעס.

5. כשהתנודות הרגשיות המשיכו גם כשכבר היה לנו תינוק, לא עשיתי משהו מספיק בנידון. חיכיתי שיעבור לו ונהניתי כשכבר חזר לאדם הנחמד והרגוע שאהבתי.

6. כשהוא התייחס באופן לא הולם, לא אוהב ולא מקבל לבן שלנו, לא עשיתי משהו מלבד לחכות שיעבור.

7. שנים של יחס לא עקבי שגרמו כאב גם לי וגם לילדים, ואני לא עשיתי מספיק חוץ מלחכות שיעבור. והמשכתי, כמו מטומטמת, להאמין משום מה שהוא "לומד".

8. לא פניתי לעזרה. התמודדתי, אם אפשר היום במבט לאחור להשתמש במושג "התמודדתי", לבד. בכך לא תיקנתי. לא עזבתי. אפשרתי להתנהגויות שידעתי שהן לא בריאות להמשיך. אפשרתי לו לפגוע רגשית גם בילדים שלנו וגם בי.

9. לא זיהיתי שהוא סובל ולא הפניתי אותו מוקדם מספיק לעזרה.

10. סטרתי לאחד הבנים שלי. את הסטירה הזאת אני לא מצליחה לשכוח.

11. לא הצלחתי להגן על הילדים שלי ממתח ומכאב. למעשה, גרמתי להם מתח וכאב.

12. אולי שכחתי משהו, אבל עכשיו אני מבינה משהו נוסף. עכשיו אני יודעת שבכך שהבאתי אותם, את ארבעת הילדים שלי שאני אוהבת הרבה יותר מאשר את עצמי כרגע, באותו רגע שהם נוצרו, באותה השנייה ממש, כבר דנתי אותם לחיים של פגיעות.

אז איך לא ארגיש אשמה כשאני יודעת שאני באופן אישי אחראית לסבל של עצמי ושל הילדים שלי?