נכתב במקור ב -
2.1.2019
2.1.2019
סימפטומים
היום אני עומדת להישאל על "סימפטומים של פוסט טראומה". זאת שאלה שכנראה הייתה אמורה להישאל כבר בהתחלה, אבל זה ממש בסדר שזה לא עלה.
מצד אחד אני מרגישה כמתחזה. מה שאני מספרת או לא מספרת הוא לא אמיתי. אבל התגובה שלי אליהם. יש כל כך הרבה אנשים עם סיפורים פי אלף גרועים.
מצד שני, יש דברים שמציקים לי אפילו היום, כמעט ארבעים שנה אחרי.
ואני מתעוררת בבוקר עם חששות לפני השיחה.
האם אני חוששת שייחשף שאני מתחזה, או שאני חוששת להתמודד עם העובדה שאכן יש בי סימפטומים של פוסט טראומה?
זה לא אמיתי, הדבר הזה.
מתחזה? למי, למה, לשם מה?
השבמחקנדמה לי שחלק מהסימפטומם שאת סובלת מהם היא התחושה המוזרה שאת מתחזה.
ישנה תופעה מוכרת של תחושת התחזות. האם "מגיע לי" שיעזרו לי? האם "מגיע לי" שיכירו בי? אולי למישהי אחרת מגיע יותר, ואני לוקחת את מה שמגיע לה? אולי בעצם "אני לא עומדת בקריטריונים"? לאט לאט, ולא בהכרח באופן עקבי, לומדים ש"זה אמיתי". שזאת לא התחזות.
השבמחקמקשיבה לליבך ומחבקת אותך במסא/מסע. רק את מבינה ויודעת איך את מרגישה. את לא אמורה להתנצל אך יחד עם זאת רגשות מעורבים מאוד ומציםים את הנפש והגוף....
השבמחק