נכתב במקור ב -
4.3.2019
בעקבות "טראומה והחלמה"
Judith Herman MD
#4
עמ' 76
מדובר על כך שיש מרכיב שקיים בכל צורות הרודנות - הרצון לשלוט באופן מוחלט, לא רק מבחינה חיצונית אלא גם על הנפש. אני לא יכולה לזכור משהו כזה. לא יודעת אם היה או לא היה. וקשה לי לתפוס את המקרה ההוא, המכונן, ככזה. פשוט לא רוצה להאמין, למרות מה שקרה.
אני כן יודעת שכל החיים שלי מאז הם תחושה מתמידה של התגוננות מפני שליטה. חוסר מוכנות מוחלט להיכנע לרגש של אהבה אם לא ברור לי באופן חד-משמעי שזה בא ממני. וזה רק התאים לאהבה שלי של הילדים שלי.
תודה לאל שלא הכל בספר הזה נשמע מוכר.
עמ' 79
היא מדברת על מצבים של כליאה פיזית ונפשית. אני קוראת ושמחה שזה לא מה שקרה לי בחיים. אבל אז אני פוגשת את המילים האלה. לא יודעת מה לעשות עם זה. העובדה היא שאלו הן בדיוק המילים שלי כשאני מתארת את החיים שלי 33 עם הגרוש שלי. מה זה אומר? אלוהימה יודעת. אני בטח לא מצליחה להבין לגמרי.
"It was really cyclical actually... and the odd thing was that good periods I could hardly remember the bad times. It was almost as if I was leading two different lives."
כל היתר לא מתאים לחיים שלי, וטוב שכך. טוב מאוד שלא היו לי חיים כאלה. ועדיין, המילים האלה מתארות במדויק את חוויית 33 השנים האחרונות של חיי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה