נכתב במקור ב-
28.4.2026
היום / אכזבה
קשה לדבר
על הכל כמעט
זה תקוע
ואני רוצה שיצא
בלי שאני אזיז את הפה
בלי שאני אוציא את המילים
כמעט בלי שאהיה שם
אני רוצה
שתדעי
בלי שאגיד
אני יודעת שזה לא אפשרי
אבל אני כן כותבת
והכתיבה הזאת
של כל השנים האלה
הצליחה לבטא
את מה שהמוח לא מוכן
לבטא דרך
המילים
שיוצאות בקול
מהפה
גם לי קל יותר להתבטא בכתב מאשר בע"פ. יש פער.
השבמחקמקודם הייתה סיטואציה עם הבן זוג שלי שביקשתי שישאיר את המדיח פתוח שאכניס את הכלים והוא בשלו. סגר . אם תצטרכי אח"כ תפתחי. וזה אחרי שהכנתי סיר אורז עם בצל מטוגן וחיממתי את הדג. אחיין שלו היה פה עם הבן שלי ואני כזה מרגישה מיותרת..הבן שלי בא בתלונות לא פוסקות על משקל מטבח חדש שהוא לא מדויק(אני רכשתי אחרי שעשיתי סקר שוק ונסעתי גם לאסוף מעיר אחרת) ועל תבנית פיירקס ש"אמרו" לו שאפשר להכניס לטאבון. אני אמרתי לו לבדוק ואילו בעלי אמר לו שינסה והייתה עוד תלונה שכבר אני לא זוכרת. ועם הילדה לפני כן גם עניין שהסעתי אותה לחוג בעיר אחרת חיכיתי לה שעה ואח"כ הסעתי חזרה הביתה וביקשה בדרך סושי והסכמתי שיהיה לה מה לאכול כי כבר ערב ולרגל סיום החוג אך היא גם רצתה זירו וכאן אמרתי לא כי קנתה בצהריים והיא אז תבטלי ודפקה את המדליה באוטו ודיברה לא יפה. ואני אומרת לעצמי עד מתי אצטרך לסבול את היחס הזה מהם?!🌳