קודם כל
משהו מהיום,
14.11.2025
משהו על המושג טריגר.
אנשים נזכרים באירועים בכל מיני הזדמנויות. ריח מסוים מעורר זיכרון מבית ההורים או בית סבתא וסבא. טעם מסוים מעורר זיכרון מחגים שחגגנו כשהיינו ילדים. לקרוא ספר שפעם קראתי עשוי לעורר זיכרון מפעם הקודמת, מזמן, שבה קראתי והמקום שבו קראתי. המון דברים מעוררים בנו זיכרונות מכל מיני סוגים.
כמו כולם, גם אנשים שחוו טראומה חווים זיכרונות. אבל זיכרון שהוא טריגר נושא איתו חוויה חוזרת של הטראומה.
הריח או המראה או הצליל עלולים לעורר אצל מי שחוו טראומה זיכרון חי מידי של האירוע הטראומטי. הזיכרון שהוא טריגר עלול לעורר תחושות חיות מאותו אירוע טראומטי, כאילו שהחוויה ההיא חוזרת על עצמה. מוכרת לרבים הדוגמה של הדיון על זיקוקים באירועים (כמו יום העצמאות למשל). לאדם הסובל מפוסט טראומה כתוצאה ממלחמה, למשל, צליל הזיקוקים עלול לעורר בו את החוויה הקשה ההיא שבעקבותיה הוא סובל מהפוסט טראומה. במקום ליהנות מהצבעים והצורות שמרגשים את יתר הקהל, הוא יחווה חרדה חריפה ופחד מההפצצה המתרחשת. זאת לא בחירה. אין דרך "פשוט לא להיבהל", זאת תגובה חקה ובלתי נשלטת לחוויה המקורית.
שלושה דברים שכתבתי (אז מזמן, ב- 2019) לפני מה שאני משתפת היום (כולם, מסתבר, ביום אחד, כנראה דברים שכתבי בעקבות אירוע אחד ויחיד) היו תגובות לטריגר מסוים. כפי שכבר אמרתי, אני לא מוכנה עדיין לשיתוף של דברים כאלה. אבל אז כתבתי את המחשבה על תחושת הטריגר והחשש שזה לא יסתיים לעולם.
אבל,
לכל המתמודדות והמתמודדים עם דברים דומים,
רציתי שתדעו, חשוב לי שתדעו,
שטריגר מסוים שלי נחלש מאוד מאוד מאז תחילת הטיפול.
לא נעלם לחלוטין, אבל נחלש מאוד מאוד מאוד.
יש תקווה. מסתבר.
(אבל כמה זמן זה לוקח...)
נכתב במקור ב-
24.5.2019
התהליך הזה
יום אחרי
הכל נרגע, פחות או יותר
עדיין בהלם
ממה שקרה
מעולם, לפחות כל הזכור לי,
לא חוויתי דבר כזה
לא זוכרת מין
התקף כזה
האם צפוי שיהיו
עוד?
האם התקף מגעיל שכזה
הוא חלק
מהתהליך
הזה
שכל-כך בא לי
שפשוט ייעלם
ולא יהיה?
