20.2.2025
אבל הימים האלה קשים ועצובים לכולנו, כנראה.
ארבעה חטופים חללים.
שבת, אחרי שבת, אחרי שבת חוזרים אלינו, חוזרים הביתה, חטופים שבים חיים שיצטרכו להתמודד עם השנה וחצי האחרונות למשך שארית חייהם.
עכשיו, בזמן שאני כותבת כאן, מדברים על פיגועים שרק בנס נמנעו ורק בנס (או מזל, או בזכות הערנות של נוסעת או הנהגים או כל אלה יחד) לא נפגעו אנשים.
ממשלה וקואליציה שלא בטוחים מה עדיף, להחזיר את החטופים מייד או להעיר את המלחמה שתביא לעוד ועוד הרוגים ולא תביא למיגור החמאס ולא משנה כמה ירצו בכך. והרי כבר לפני שנה ויותר היינו "כפסע" מהניצחון. ואולי הם כן בטוחים ואני לא רוצה להאמין.
והמצב במדינה השנייה שלי גם איום ונורא.
אז אולי המילים הבאות הגיעו בדיוק בזמן הנכון.
הלוואי ונדע ימים טובים יותר.
נכתב במקור ב -
1.12.2018
1.12.2018
עצב
ישבתי שם
דמעות מתגלגלות
דמעות חמות
עצב
נובע מתוכי
זרם דקיק -
לא שיטפון
עצב על מה שהיה
על מה שלא היה
על מה שלא הבנתי ולא ידעתי עד כמה אני לא מבינה
ישבתי שם
על הכיסא הכתום, אני חושבת
דמעות זולגות להן
בשקט
🙏
השבמחק