4.7.2025
זאת רק מטאפורה!
זה כנראה כמו סרטן
בהתחלה לאו דווקא מרגישים
ואם יש כאב
לא חושבים מייד
שמדובר במחלה כל-כך קשה
וממשיכים בחיים
ולא באמת שמים לב
לכאב הקטן
פה ושם
ולא באמת רוצים
לעשות מזה עניין
אבל באיזשהו שלב
מתחילים להבין
רואים שהכאבים ממשיכים
תופסים שלא כולם מרגישים ככה
ויום אחד זה כאילו מתפרץ
למרות שהכל היה שם כבר הרבה זמן
אני סורקת תמונות
הרבה כל-כך תמונות
ששנים לא רציתי להסתכל עליהן
והכל נראה יותר מידי
נורמאלי
לא רואים את הסרטן
לא רואים את הכאב
אני לא מסוגלת להבין איך
לא שמתי לב
או איך בחרתי כל השנים האלה
להתעלם
למה את מתכוונת? לפוסט טראומה? לאוטיזם? למה האלגוריה? זה נשמע קשה, אך לא ברור
השבמחקכנראה בעיקר, או אולי רק, על חלק מה- CPTSD. כל הכתיבה כאן היא ניסיון להגיד הכל בלי להגיד שום דבר... מנסה לשתף, בלי להגיד... אבל נראה לי שהמצב הזה לא מוכר רק לי. חיה חיים שלמים בזמן שמתעלמת ממשהו לא כל-כך בריא שנמצא שם, למעשה, כל הזמן. רק אחר-כך, כשאת מתחילה להתרחק, את מתחילה לראות את הפרטים ולהבין.
השבמחקעכשיו, כמו שכתבתי, אני מסתכלת על התמונות האלה, רגעים מהחיים. והרי תמיד מצלמים רגעים נחמדים. ואני מנסה לא להתעלם מכך שאלו תמונות מהחיים שלי, שלנו. ואני מנסה להבין איך הכל נראה על פניו סתם תמונות נחמדות, כשלמעשה הבנתי רק שנים מאוחר יותר, שה"סרטן" כבר היה.