נכתב במקור ב -
11.3.2019
בעקבות "טראומה והחלמה"
Judith Herman MD
#5
שוב, בפרק שבו מדובר על הכניעה של האישה הכלואה, הרוב כלל לא מתאר את החיים שלי, תודה לאל. יחד עם זאת, התיאור של האישה שמתעלמת ממה שנעשה לילדים או כועסת עליהם כשלמעשה היחס אליהם הוא זה שעליו צריך לכעוס מוכר לי יותר מידיי. וגם אני, הרגשתי ומרגישה כעס על עצמי שכך נהגתי. לא יכולה להתעלם מנקודת הדמיון הזאת, למרות כל הדברים האחרים המתוארים בפרק שאין להם כל קשר אליי.
לא יודעת איך מתארים את החיים שלי, לאיזו הגדרה אני מתאימה וכן הלאה. אני כן מבינה היום שגם אני למדתי להדחיק ולהתעלם, לעיתים במודע וכנראה לרוב ללא כל יכולת שלי לזהות את התהליך הזה.
גם אני, שנים - כמעט 40 שנים - לא מדברת על מה שהיה. בן הזוג שלי לא לגמרי הבין (ואולי לחלוטין לא הבין) את מה שאמרתי או ניסיתי להגיד. ועל היתר, אפילו לא דיברתי. וגם היום, בטיפול, עדיין לא מסוגלת לדבר.
למה?
הגיון זה, כפי הנראה, לא המרכיב העיקרי כאן.
לאחרונה הובא לתשומת ליבי שהקריאה בבלוג לא באה לידי ביטוי כלפי חוץ. במילים אחרות, פשוט נראה שאין לי קוראים מכיוון שלא רואים את התגובות שאתם נותנים לי בפרטי.
מבקשת מכל הקוראות הנאמנות וכל הקוראים הנאמנים שלי, אנא הוסיפו תגובות בבלוג עצמו. אימוג'ים, שאלות, חיזוקים, אבל בבלוג עצמו.
תודה לכולכם מכל הלב 💖
חיבוק גדול . קורין
השבמחקוגם לך! הלוואי ולא היה לוקח כל כך הרבה זמן!!!
השבמחקמקבל ומיישם
השבמחקשבת שלום
תודה :)
השבמחקמחבקת ומחזקת את דרכך המיוחדת 🙏
השבמחקתודה על השיתוף🙏
השבמחקתודה למגיבות ולמגיבים, למרות שאני לא יודעת מי אתם 3>
השבמחק