נכתב במקור ב -
היום אני עומדת להישאל על "סימפטומים של פוסט טראומה". זאת שאלה שכנראה הייתה אמורה להישאל כבר בהתחלה, אבל זה ממש בסדר שזה לא עלה.
מצד אחד אני מרגישה כמתחזה. מה שאני מספרת או לא מספרת הוא לא אמיתי. אבל התגובה שלי אליהם. יש כל כך הרבה אנשים עם סיפורים פי אלף גרועים.
מצד שני, יש דברים שמציקים לי אפילו היום, כמעט ארבעים שנה אחרי.
ואני מתעוררת בבוקר עם חששות לפני השיחה.
האם אני חוששת שייחשף שאני מתחזה, או שאני חוששת להתמודד עם העובדה שאכן יש בי סימפטומים של פוסט טראומה?
זה לא אמיתי, הדבר הזה.
לאחרונה שיתפתי את מה שכתבתי בתאריך 12.10.18 תחת הכותרת "הדחקה".
לא קראתי את מה שכתבתי בקול. נתתי לה לקרוא בשקט. זה קצת כמו שמישהו מבין מה את מרגישה בלי לבטא את זה במילים, למרות שהמילים היו שם.
אני מנסה להחליט מה להראות, אולי אפילו מחר. חשבתי שאשתף את מה שכתבתי בתאריך 5.12.18 תחת הכותרת "סיכום ביניים".
Using the translate button to the right of the text will enable reading in another language. 💟 כותבת היום, 22.10.26 אנא מכם, קצת אר...
