נכתב במקור ב -
27.8.2014
אין חדש תחת השמש
הפסקת אש הוכרזה אתמול, אחרי 50 ימי "מבצע" צוק איתן וגרורותיו. במכת הסיום נהרגו שניים מקיבוץ נירים. נפצעו חמישה, אם אני לא טועה.
אין לי ספק שפגענו קשה בחמאס.
אין לי כל ספק שלמרות התחושה ה"חמצמצה", כפי שהוגדרה על-ידי מישהו בגל"צ, אנחנו במצב לא רע בכלל. יש הרוגים, פצועים, אנשים שנאלצו לצאת מהישובים בעוטף עזה, אבל בסך-הכל אין מה להשוות למה שקרה אצלם.
החמאס, כמובן, יצא בחגיגות ניצחון.
זה הזמן לשבת ולנסות להגיע, בתהליך ארוך, קשה, מייגע ומתסכל, להסכם מדיני.
🞿 🞿 🞿
להיות אמא מהסוג שוחר השלום לבן שהוא חייל קרבי, זה עניין מורכב ומאוד לא פשוט. אני שונאת את השימוש הנפוץ בצירוף "לא פשוט", אבל עדיין, לצערי, הוא מתאים כאן.
אני רוצה שנגיע להסכם מדיני, אני מתקשה לחשוב על הרג כשיטה, אני לא רוצה להבין שהבן שלי ייאלץ להיות חייל במלחמה שאליה שלחו את כולנו ממשלה שאולי ששה אלי קרב, שמעדיפה לבדוק את אופציית המלחמה על-פני אופציית הדיון והחיפוש הקשה אחר פתרונות שאינם מלחמה.
אני חייבת לתמוך בבן, החייל הקרבי. המילים האלה בקושי נתפסות אצלי כמילים שקשורות אלי.
אני בקושי מסוגלת לתפוס שגם אנחנו בתוך הדבר הזה.
אבל כמי שמבקשת מדינה יהודית ודמוקרטית, כאן במקום הזה שהוא גם קשור אלינו היסטורית וגם נקבע על-ידי האו"ם לפני שנים, אחרי שהעם שלנו נשחט באירופה במטרה מוצהרת ומתוכננת היטב להשמידנו, אני חייבת שגם אני אתרום את חלקי הקשה.
לא חוכמה, כמו שאומרים, לדרוש דברים בלי לתרום את חלקך למאמץ.
ולצערי הרב, המאמץ שעליו מדובר הוא להיות חלק מצבא שיהיה מסוגל להגן עלינו בזמן של סכנה מאויבינו.
ולכן אני נאלצת לשמוע איך 💕 מתאמן, מתחזק, לומד לזרוק רימון. רימון...
פחד אלוהים.
ואני מקווה שהמדינה שלנו תשכיל למצוא פתרונות שאינם מלחמה, למרות שזה בפירוש דבר שאיננו רק תלוי במדינה שלנו, על מנהיגיה המוצלחים יותר או מוצלחים פחות.
ואני יודעת שכשוחרת שלום, אני חייבת לדעת שיש גם צבא חזק שבמקרה חירום יהיה מסוגל לשמור עלינו.
ואני יודעת ש 💕 בחור חזק, עם לב טוב. ואיזה חייל טוב יותר ממישהו עם לב טוב, יכול להיות? הרי לא הייתי רוצה שהחיילים שלנו יהיו חזקים עם לב רע. כאלה שעושים דברים קשים, הרבה יותר משאולי נחוץ בזמן מלחמה. לא מעוניינת להרבות בדיבור כאן.
ומחר אנחנו נוסעים לירושלים, לטקס ההשבעה של 💕 לצה"ל.
נוסעים לירושלים, לכותל, כדי לראות את 💕 החייל, עם נשק, עם עוד הרבה חיילים, נשבע אמונים למדינת ישראל, לצה"ל. מבטיח בשבועה, או בהצהרה למי שמעדיף, שגם את חייו ייתן למען המדינה. מבטיח בשבועה או בהצהרה שאנחנו נתרום את חייו - את חיינו - למען המדינה.
זה יהיה מרגש.
זה יהיה מפחיד.
גאווה, פחד, התרגשות, תהייה.
ואחרי זה נסע ביחד, כנראה באוטובוס (אלא אם כן נגלה שיש טרמפ עם מישהו) ונהיה ביחד לשבת. בלי מדים, אבל עם סיפורים. ושזה לא ייגמר לעולם. בבקשה. אמן.
